לאבשלום שגב ולעמיר גולן, שניים ממייסדי חברת קלאסוס והמנכ”לים המשותפים של החברה הישראלית, מנסה להוציא את ספרי הלימוד המודפסים ממערכת החינוך ולהחליפם בספרים דיגיטליים, מספיקות כמה דקות כדי לדעת אם יש להם סיכוי להכניס את המיזם שלהם לבית ספר כזה או אחר. בארבע השנים האחרונות, שגב וגולן חורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה, ומנסים לשכנע מנהלי בתי ספר לאמץ את המערכת. היתרונות של המערכת רבים למדי – מהורדת עלות רכישת הספרים, דרך הפחתת המשקל שנושאים התלמידים על גבם, ועד העשרה עצומה של חומר הלימוד באמצעות שילוב תוכני מולטימדיה.
בשבועות האחרונים החלו בתי הספר בישראל להיערך – בכל הנוגע לרשימות ספרי הלימוד לפחות – לשנת הלימודים הבאה. 20 שנה לאחר שיוזמת “מחשב לכל ילד” יצאה לדרך, ו– 16 שנה לאחר תחילת המאה ה– 21 , הרוב המוחלט של כ– 1.8 מיליון התלמידים בישראל ילמדו גם בשנת הלימודים הבאה בדרך דומה מאוד לזו שבה למדו הוריהם, והוריהם לפניהם. קלאסוס, לצורך ההדגמה, פועלת כיום ב– 25 בתי–ספר בלבד מתוך כאלפיים בישראל. בשנת הלימודים הבאה מספר בתי הספר שבהם תפעל יוכפל, אך בכל זאת מדובר בטיפה בים. קלאסוס, חשוב לציין, אינה היחידה ומלבדה פועלות בשוק עוד שתי חברות בתחום – מט”ח (מרכז טכנולוגיה חינוכית), המוגדר כגוף לתועלת הציבור וחברה ירושלמית ששמה ספרשת – אולם גם היקפי הפעילות שלהן קטנים מאוד יחסית להיקפה של מערכת החינוך.
מדוע מתקשים הספרים הדיגיטליים לחדור לבתי הספר?
“לפני כמה זמן הייתי בפגישה עם מנהל בית ספר בתל–אביב שלא נגיד את שמו”, מנסה שגב להסביר. “המנהל הביא את נציגי ההורים, ואני עשיתי מצגת. אחרי שסיימתי הם שאלו אותו מה דעתו, והמנהל אמר להם ‘אני אדיש, מה שתחליטו’. בכך נגמר הדיון, ואנחנו אמרנו תודה רבה ושלום על ישראל. כדי שהשינוי הזה ייצא לפועל צריך מנהל שיעמוד מול הקהל ויגיד להם ‘חברים, אני רוצה שינוי!'”. “הפחד העיקרי הוא משינוי”, מוסיף גולן. “להיכנס לשינוי כזה אחרי סטגנציה ארוכת שנים, זה לא פשוט. צריך ללמד אחרת, להכשיר מורים. זה עניין גדול. אנחנו מחפשים מנהלים עם ברק בעיניים. תמיד חשבתי שהנכונות לאמץ טכנולוגיה היא משהו שקשור לגיל, אבל אין לזה שום קשר”.
ומה לגבי ההורים?
שגב: “יש בקרב ההורים הרבה אנשים מתוסכלים, שחושבים שהגיע הזמן לשינוי, אבל תמיד יהיו מתנגדים והם בדרך–כלל יהיו הרבה יותר קולניים. ויש להם מגוון של טיעונים נגד: חשש מקרינה, הסתייגות מעוד שעות מסכים בנוסף לאלו שהילדים בלאו הכי נחשפים אליהן, רצון שהילדים יקראו ספרים שמעוררים בהם (בהורים) נוסטלגיה וכמובן ההסתייגות מרכישת טאבלט”.
קלאסוס הוקמה לפני חמש שנים על–ידי שגב וגולן ושני שותפיהם – האחים גיל וגיא בהר. ארבעת המייסדים עשו מסלולים שונים, אך חופפים בחלקם בתעשיית המדיה בארץ, ובין השאר חלקם היו שותפים להקמת אתרים כמו מאקו וסלונה. שגב מספר שאת גולן הוא מכיר מאז שירותם המשותף בגדוד שריון. “אחרי שהשתחררנו, כל אחד הלך לציר אחר, ונפגשנו שוב כשהסיפור הזה התחיל לפני חמש שנים”, נזכר שגב. “עמיר וגיא התחילו להכיר קצת את עולם הספרים הדיגיטליים, והתחלנו לפטפט על זה. “ארבעתנו פחות או יותר בני אותו גיל, לכולנו יש ילדים, וכל אחד מאיתנו הרגיש תסכול מאוד עמוק ממה שקורה בבתי–הספר. תסכול מזה שמשעה שתיים בצהריים ועד עשר בלילה יש לילדים חיים מסוג אחד, שכבר לא ממש מזכירים את החיים שלנו כילדים, אבל משמונה בבוקר ועד שתיים בצהריים, החיים שלהם מזכירים מאוד את החיים שלנו כילדים. חשבנו שזה לא נכון, ושיש מקום לעשות שינוי. הטכנולוגיה לא משכה אותנו לעניין, אלא התחושה שהילדים הולכים משועממים לבית ספר, ושלא כיף להם. אני חושב שזו החוויה של הרבה ילדים ושל הרבה הורים. זה היה הבסיס לרעיון”. קלאסוס החלה את דרכה באמצעות ההון העצמי של המייסדים, ואז גייסה כספים נוספים בשני סבבים. הראשון היה קטן יחסית, 250 אלף דולר, ובשני השקיעה בה קרן ההון סיכון פירסט טיים של אילן שילוח, יונתן בן ארצי וניר טרלובסקי, 1.5 מיליון דולר. ב– 2017 מקווים היזמים לעבור לאיזון תפעולי. כדי לעשות זאת, הם זקוקים לכ– 50 אלף תלמידים שיעשו שימוש במערכת. “אנחנו בהחלט מצפים שתהיה פה קפיצה”, אומר שגב.
המהפכה הטכנולוגית שעובר עולם הספרים מגיעה באיחור מסוים, לאחר שעולם הווידיאו ועולם המוזיקה כבר שינו לחלוטין את פניהם. “בישראל”, אומר שגב, “המהפכה בשוק המוזיקה התרחשה בשוק שמגלגל 150 מיליון שקל. שוק הספרים הישראלי מגלגל 1.5 מיליארד שקל. לכולנו היה ברור שהמהפכה הזאת מאחרת לבוא. כולנו מגיעים עם רקע של עולמות הטלוויזיה או המוזיקה, וראינו איך התחומים הללו משתנים, איך התוכן נשאר ואיך הוא נהנה מהטכנולוגיה. אנחנו לא אנשי טכנולוגיה, אבל אני חושב שאנחנו רוצים להבין מה קורה לתוכן בכל שלב שבו הוא נהנה מטכנולוגיה חדשה. כשהתחלנו לחשוב על תחום הלימודים, היה לנו ברור שהטכנולוגיה צריכה לשרת את המהפכה הזאת, ושיש לה הרבה מאוד רבדים שספרים דיגיטליים הם רק רובד אחד שלה”.
גולן: “מכל עולמות התכנים עולם החינוך הוא הכי שמרני שיש. הטכנולוגיה אמורה לשרת את השינוי שצריך לעשות, אבל בסוף מישהו צריך להוביל את השינוי הזה. בעיניי, משרד החינוך מאוד פתוח, אבל עדיין לא יכול לכפות שינוי כזה”.
שגב: “כשמשרד החינוך אומר שתלמיד יכול לבוא לבית ספר עם טאבלט במקום עם ספר לימוד, מבחינתנו זאת רוח גבית, אבל המשרד לא יכול לחייב את המורה שולמית שמלמדת היסטוריה להסכים לכך. לצערי, השינוי הזה מתרחש בקצב איטי מכפי שציפינו, אבל אני בכל זאת רואה התקדמות. זה לא עניין של זבנג וגמרנו. אנחנו חושבים שייתכן בהחלט שהמהפכה הזאת תבוא מלמטה ולא מלמעלה. הרבה הורים מבינים שלא הגיוני ללמוד בצורה שבה הם למדו – מבחינת המחיר, מבחינת המשקל ומבחינת האפשרויות”.
כמה זה עולה?
על מנת שהחזון של קלאסוס יתממש, היה צריך להקים פלטפורמה טכנולוגית, לחתום על הסכמי שיתוף פעולה עם כ– 90 הוצאות לאור ואז לשכנע את מנהלי בתי הספר, את ההורים ואת התלמידים ביתרונות, וכמובן להרגיע את החששות.
גולן: “כדי להיות בשוק של בתי הספר צריך לעבוד עם כל ההוצאות לאור. יש שתיים–שלוש חברות שהן מאוד דומיננטיות בשוק הזה, יש להן מאות עובדים והן ותיקות בשוק, אבל אתה צריך גם לחתום על הסכם עם מלא הוצאות קטנות אחרות. למשל, עם המורה ללשון שהפסיקה ללמד והתחילה לכתוב ספרים, משום שבשני בתי ספר בארץ החליטו שהתלמידים ילמדו מהספרים שלה. כשהתחלנו לפני חמש שנים, כמעט אף אחד מהמו”לים לא רצה לשמוע על ספרים דיגיטליים. היו להם את כל הפחדים הטבעיים. הם פחדו שהקבצים ייפרצו ויעברו הלאה בצורה פיראטית וללא תשלום; שאנחנו נרמה אותם ושהם יאבדו את העסק שלהם. אתה יודע, ספר לימוד בישראל הוא יקר מאוד. על אף שזה מוצר בפיקוח, חבילת ספרי לימוד יכולה להגיע למחיר של אלף שקל”.
שגב: “עוד נושא שאיתו החברה הייתה צריכה להתמודד הוא הרגולטור – משרד חינוך שיש לו הרבה מה להגיד. זה משרד שעוסק הרבה בטכנולוגיה, אבל נדמה לי שבניגוד למשרד התקשורת למשל, שיכול להכניס שלוש חברות סלולר חדשות לשוק, במשרד החינוך החיים יותר קשים כי חייבים לרתום את המורים לתהליך הזה, וכמו בתחומים אחרים שבהם אנשים לא כל–כך אוהבים שינויים, גם למורים קשה עם השינוי הזה. מעבר לכך, בתי הספר פועלים הרבה פעמים תחת רשויות מקומיות, או במסגרת רשתות חינוך שלכל אחת מהן יש מדיניות שונה. ויש גם את המנהלים ואת ההורים שיש להם כמובן מה לומר”. המשמעות של כל המידע הזה היא, שמבחינה עסקית קלאסוס צריכה להתנהל בצורה עצמאית לגמרי מול כל בית ספר שאליו היא מעוניינת לחדור. היא צריכה להיפגש עם המנהל ולהדליק אותו על החזון, והיא צריכה לקוות שהמנהל יהיה נלהב מספיק כדי לרתום לעניין את המורים ואת ההורים. ההורים נדרשים לקנות את הטאבלטים על חשבונם, ואז לשלם לקלאסוס 12 שקלים לחודש תמורת השימוש בפלטפורמה הטכנולוגית שלה, שנקראת “קל ספר”. בנוסף, יש את עלות הספרים שמוטענים לתוך הפלטפורמה, שעלותם נמוכה כבמחצית מעלותם של ספרים מודפסים. כ–80% מהסכום מועברים להוצאה לאור. שאר הסכום נשאר אצל קלאסוס. עם זאת, מאות ספרי לימוד ניתנים להורדה בחינם משום שזכויות היוצרים עליהם נרכשו בעבר על–ידי משרד החינוך. נכון לסוף שנת הלימודים הנוכחית, כ–13 אלף תלמידים מנויים על המערכת, ובשנה הבאה המספר צפוי להכפיל את עצמו עם הצטרפותם של בתי ספר נוספים. שגב: “ישנם בתי ספר שהרשות המקומית או הם משלמים בעבור השימוש בפלטפורמה וההורים קונים את הספרים”.
בעוד שכלל ההורים בישראל משלמים על ספרי הלימוד של ילדיהם, ישנן לא מעט וריאציות על הנושא. כך, למשל, בבתי ספר רבים ישנן תוכניות להשאלת ספרים שמוזילות את העלויות. קלאסוס מעוניינת לעבוד עם בתי ספר שעדיין לא עברו למודל ההשאלה, ומזכירה שגם להשאלה יש חסרונות שעלותם גבוהה כמו הצורך לעדכן את ספרי הלימוד מעת לעת, הבלאי הטבעי (והלא טבעי), ניהול הפרויקט, אחסון הספרים ועוד. בבתי הספר שבהם קלאסוס עובדת באופן מלא, אין יותר ספרי לימוד. “אנחנו לא צריכים נדל”ן, יכולים לעדכן את ספרי הלימוד אם נניח באמצע השנה המורה מחליטה שהתרגום לספר מסוים לא מוצא חן בעיניה, וכמובן שיש את היתרונות המובנים של המדיום הדיגיטלי, כמו השילוב של תוכני מולטימדיה וכו'”.
מי אומר את הנ”ל?
“הפלטפורמה של קלאסוס אמורה לספק כמעט את כל צורכי התלמידים והמורים. על ספרי הלימוד הדיגיטליים שמוטענים לתוכה אפשר להלביש שכבות נוספות של מידע מעשיר – קישורים לאתרים אחרים, לסרטים, לתמונות ולקובצי אודיו, ויש אפשרות לעדכן את התלמידים במטלות ולתקשר איתם. בנוסף, המורים יכולים לתקשר אלו עם אלו ולהוסיף לתוכנית הלימודים עוד ועוד מידע”. שגב: “קל–ספר זה לא רק ספרים דיגיטליים, אלא פלטפורמה ניהולית שמעוניינת לעשות שינוי משמעותי בצורת הלמידה בכיתה ועובדת על מחשבי טאבלט, על מחשבים אישיים ועל טלפונים. עד שזה קרה, היה לנו קשה יותר כי היה צריך לומר להורים לרכוש לילדים שלהם טאבלט”.
ד”ר אריאלה ברוך עומדת בראש התוכנית למצטיינים בבית הספר התיכון באר טוביה המונה כ–2,200 תלמידים. בעוד שרוב תלמידי התיכון ממשיכים ללמוד עם ספרים רגילים, תלמידי התוכנית שלה – כ–170 במספר – מסיימים בימים אלו את שנת הלימודים השנייה, שבה הם משתמשים במערכת של קלאסוס. “נחשפנו לזה באמצעות התוכנית שפעלה בזמנה כבר בבית הספר רופין, ומתוך איזה רצון לתת גם ייחודיות לתלמידים המצטיינים וגם לצעוד קדימה עם הטכנולוגיה, הוחלט להיכנס לזה. “הרעיון היה להשתמש במצטיינים כמעין פיילוט לפני שאנחנו מכניסים את זה לשכבות שלמות. הרעיון היה לקחת קודם את התלמידים המצטיינים שיש להם יותר מיומנות טכנית. בנוסף, חשבנו שגם בקרב ההורים שלהם תהיה פחות התנגדות, וגם למורים שלהם יש יותר אוריינטציה ללימוד בשיטה אחרת ונכונות לשבור את המסגרת הרגילה של מורה מול כיתה”. ברוך אומרת שתחילת הדרך בהחלט לא הייתה פשוטה. “בהתחלה היו הורים שהתנגדו וכעסו על זה שמחייבים אותם לרכוש את המכשיר, ואז לשלם עבור השימוש בתוכנה, מה גם שבמקביל מחלקים בבית הספר ספרי לימוד. היה גם את העניין שבמקצועות הלא מדעיים התלמידים המשיכו ללמוד עם הספרים הרגילים, בעיה שיצרה כפילות בתשלום. מעבר לזה, היו הורים שטענו שהם מנסים להוריד את שעות השימוש במסכים אצל הילדים שלהם בעוד שאנחנו למעשה נגביר את זה”. ברוך אומרת, עם זאת, כי היא משוכנעת שיתרונות המעבר לשימוש בטאבלטים, במקום בספרים, עולים על החסרונות. “היתרון המשמעותי ביותר בעיניי הוא שהילד נחשף דרך המכשיר להרבה מאוד תוכנות ועזרים ברמה מאוד גבוהה. אנחנו למשל משתמשים דרך הפלטפורמה גם בתוספות נוספות, שמגיעים אליהן דרך קישורים שנמצאים בתוך חומר הלימוד. “אנחנו משתמשים, למשל, בתוכנה של מט”ח שנקראת הילקוט הדיגיטלי, שמאפשרת לנו לשלוח לתלמידים תרגילים ולהראות להם אנימציות שמאוד עוזרות להבין תהליכים מורכבים במדעים, במיוחד בתחומים שבהם אי אפשר להראות לתלמיד שום דבר בעין; בנוסף, אני יכולה להוסיף להם חומרי למידה שנשארים אצלם. נגמר העניין של הדפים שהתקמטו או נעלמו או הלכו לאיבוד ואין יותר תירוצים של ‘לא הייתי’ ו’לא קיבלתי’. הכול נמצא אצלם ואני חוסכת גם נייר”.
